רון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק – דין

עובדות המקרה:

התובעת (להלן:"רון") היא ילידת 26.1.1960.

ביום 9.8.02 יצאה רון מחנות הום סנטר שבקניון הדר בתלפיות, בדרכה לחניון הביניים של הקניון, שם חנתה מכוניתה. בזמן שצעדה בחנייה נסע הטרקטור בו נהג הנתבע 1 (להלן: "בבושקין"). מדובר בטרקטור המשמש להובלת העגלות של סופר "מגה". הטרקטור פגע ברון (להלן: "התאונה"). רון נבדקה בחדר המיון של בית החולים שערי צדק, ואובחנה אצלה חבלה בברך ימין, ונקיעה של קרסול ימין. כתוצאה מן התאונה, היא סבלה משבר בקרסול ימין ורגלה הושמה בגבס למשך שישה שבועות. לטענתה היא סובלת מכאבים וקשיים בהזזת קרסולה עד היום, כמו גם בידה הימינית היא נחבלה, ועד היום היא מתקשה להזיזה.

ד"ר פלבסקי דה-לאון מונה כמומחה מטעם בית המשפט לתת את חוות דעתו בתיק (להלן: "המומחה").

הצדדים הגיעו להסכמה כי הרכב שפגע ברון לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה בעת התאונה. על כן הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") היא שלקחה על עצמה את החבות לפצות את רון בגין התאונה. המחלוקת, ככול שהיא נוגעת לרון הינה בשאלת גובה הנזק בלבד ולא בשאלת החבות.

כמו כן, עלינו לברר את שאלת החבות ולהכריע במחלקות כלפי מי יש לקרנית זכות חזרה מכוח סעיפים 9(א)(1) ו-9(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

חלק א' – שאלת גובה הנזק:

טענות התובעת (להלן: "רון") בסיכומיה:

הנכות התפקודית - המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לרון נותרה נכות צמיתה בגובה 10%. נכות בשיעור זה משפיעה באופן ישיר על התפקוד היומיומי. רון חשה כאבים בעת עלייה במדרגות, ועמידה ממושכת. היא לא חזרה לשגרת חייה ערב התאונה, ומתקשה בביצוע עבודות משק הבית ואינה מבצעת פעילות ספורטיבית אותה נהגה לבצע קודם לתאונה. בעונות מעבר ובעת חילופי מזג האוויר סובלת רון מרגישות גבוהה באזור הפגיעה אשר מקרינה לעיתים אף עד לברך. המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי אחוזי הנכות שקבע לרון, ניתנו על סמך ההנחה שרון עובדת כמנהלת חשבונות. אילו הייתה רון עובדת בעבודה פיזית אחרת היה צורך לפסוק לה אחוזי נכות גבוהים יותר.

לטענת רון הפגיעה עלולה להרע את מצבה הכללי, בפרט לאור העובדה שהיא סובלת מעודף כולסטרול. בשל הפגיעה רון אינה יכולה לבצע את הפעילות הספורטיבית אותה נהגה לבצע עובר לתאונה על מנת להוריד את רמות הכולסטרול בדמה. על אף שניתן, לכאורה, לפתור את מצבה הרפואי של רון באמצעות תרופות נוספות, הרי שאין זה וודאי כי הבעיה תבוא על פתרונה בנטילת תרופה נוספת, וכן ברי הוא שלנטילת תרופה ישנן תמיד השלכות ותופעות לוואי נוספות .

אובדן השתכרות – לעבר- בעת התאונה עבדה רון כמנהלת חשבונות שכירה, והרוויחה בממוצע שכר של 5500 ש"ח. בשל התאונה היא נאלצה להעדר מעבודתה בין התאריכים: 9.8.2002-15.10.1001, במשך כ-9 שבועות. גם כאשר רון שבה לעבודתה היא נאלצה להיעדר שעות וימים רבים בשל ביקורים ומעקבים אצל רופאים. נכות זמנית – אוגוסט 2002– 3457 ₪, משוערכים ליום הגשת הסיכומים – 4866 ₪, ספטמבר 2002 – 5400 ₪, משוערכים נכון ליום הגשת הסיכומים – 7527 ₪, אוקטובר 2002 – 1812 ₪, משוערכים ליום הגשת הסיכומים – 2526 ₪. סה"כ – 14,919 ₪.

רון העידה כי בעקבות התאונה היא מתקשה לשבת במקום אחד למשך מספר שעות. שכן, רגלה נרדמת ולעיתים קרובות היא חשה בה תחושת לחץ. בסופו של דבר עזבה רון את העבודה שעבדה בה עובר לתאונה, בין השאר, בשל הפגיעה ממנה סבלה, עם זאת היא מציינת שהיו לעזיבתה גם סיבות נוספות.

כיום רון עובדת בחברת מחשבים בבעלות בן זוגה, ומשתכרת בסכום של 1800 ₪ לחודש.

חישוב הפסד השכר לעבר: 10% (נכות) X 5500 ₪ (שכרה הממוצע של רון עובר לתאונה) = 550 ₪ הפסד בכל חודש בעקבות התאונה. את אובדן השכר יש לחשב מיולי 2004, התאריך בו עזבה את עבודתה הקודמת. 53 (חודשים) X 550 ₪ = 29,150 ₪.

הפסד שכר לעתיד – על אף הטענה שעבודתה של רון כמנהלת חשבונות לא נפגעה עקב התאונה, הרי שאין ערובה לכך שרון לא הייתה בוחרת לעבוד במקום/ במקביל בעבודה נוספת. בפרט על רקע המשבר הכלכלי הנוכחי. נכותה של רון מקשה עליה לעבוד כפי שנהגה קודם לכן. היא אינה מסוגלת לעבוד בהיקף של משרה מלאה, יש בפגיעה ובנכות שנגרמה לה כדי לצמצם את היקף המשרה בה הייתה יכולה להיות מועסקת. ההפסד החודשי של רון הינו, לטענתה, 550 ש"ח X 166.7435 (מקדם היוון ל-18 שנות העבודה שנותרו רון) = 91,708 ₪.

אובדן זכויות הפנסיה – לטענת רון, לאחר שנקבע בחוק שכל עובד זכאי לפנסיה מכוח עבודתו, הרי שיש לחשב במסגרת הפיצוי גם את אובדן הפנסיה. 144.8054 (מקדם היוון) X 0.5873 (מקדם הייוון החל מגיל הפנסיה) X 385 ₪ (שהם 70% מן ההפסד החודשי של רון) = 32,742 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר – רון נדרשה לעבור בדיקות, טיפולים רפואיים וטיפולי פיזיותרפיה רבים. כמו כן, היא נדרשה להוציא הוצאות בעבור צילומי רנטגן, רכישת משככי כאבים והשכרת קביים מ"יד שרה". יש בידי רון קבלות על סך 552 ₪. כן, הוציאה רון כספים בעבור ביגוד והנעלה בעקבות התאונה (או שנהרסו בתאונה, מידת נעליים שגדלה בעקבות התאונה, נעלי בית רחבות ונוחות) בסך כולל של 1920 ₪. קניית תרופות בסך 373 ₪, שרפרף למקלחת בסך 18 ₪, מקלחון לאמבטיה והתקנתו בסך 1614 ₪, אוכל מוכן וכלים חד פעמיים בסך 5556 ₪, מוניות והוצאות חנייה בסך 450 ₪, השכרת חדרי מלון בקרבת בית הכנסת הגדול, שם נהגו להתפלל כל שנה בחגים, בסך 2290 ₪. רון לא שמרה את כל הקבלות ועל כן יש להעמיד את הפיצוי על סך 31,200 ₪.

הוצאות רפואיות לעתיד – רון סוברת כי בעתיד היא תזדקק לטיפולים רפואיים כמו פיזיותרפיה, צילומים, תחבושות אלסטיות, מדרסים, תרופות משככות כאבים, כדורים עקב עליית רמת הכולסטרול בעקבות צמצום הפעילות הגופנית. היא טוענת כי יתכן מאוד ומצבה הרפואי אף ילך ויחמיר. רון אינה יכלה לבצע את פעילויות הספורט אותם נהגה לבצע קודם, דבר המגביר את הסיכון ללקות במחלות כגון הצירות עורקים, בריחת סידן. מעבר לכך מציינת רון כי הפגיעה ביכולתה לעשות ספורט פגעה באיכות חייה. על כן סוברת רון כי יש לפצותה בגין ראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪.

עזרה לזולת בעבר – הפגיעה בברך ובקרסול והגבס שהושם לה הובילו לכך שרון כמעט ולא תפקדה באופן עצמאי, על כן היא הסתייעה במשפחתה ובן זוגה, דבר שהוביל לפגיעה בהיקף עבודתו. עד שש שבועות מיום התאונה – 18 שעותX42 ימים X35 ₪ לשעה = 26,460 ₪. משוערך לנכון להגשת הסיכומים – 36,900 ₪. שבוע שביעי ושמיני מיום התאונה – 14ימים X 9 שעות ביום X 35 ₪ לשעה = 4410 ₪, נכון ליום הגשת הסיכומים הם 6140 ₪, מהשבוע התשיעי ועד לחזרת רון לעבודה - רון סוברת כי יש לפסוק לה בגין ראש נזק זה פיצוי בסכום גלובאלי של 326 (שבועות) X 35 ₪ לשעה = 136,920 ₪, ונכון ליום הגשת הסיכומים – סכום של 165,920 ₪.